פסק-דין בתיק ע"פ 2082/08

1.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' חן), מיום 14.1.08, בתיק פל 839/06 - במסגרתו הורשע המערער, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של נהיגת רכב בשעת פסילה (אשר הוטלה עליו על ידי משרד הרישוי לפרק זמן של 3 חודשים), לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961, ובעבירה של נהיגה ללא ביטוח - לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970.

ביום 16.7.06 בשעה 01:50, כמתואר בכתב האישום בעניינו, נהג המערער רכב ביודעו, כי הוא תחת פסילה של משרד הרישוי למשך 3 חודשים (והרי הפקיד רישיונו כבר ביום 22.6.07). כן נהג המערער, בנסיבות האמורות, ללא ביטוח בר תוקף.

2.         על כן, השית בית משפט קמא על המערער העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל; הפעלת 21 ימי מאסר (אשר נפסקו נגדו על תנאי, ביום 29.9.05, בתיק פ 11204/05) לריצוי בחופף; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; 12 חודשי פסילה בפועל; 24 חודשי פסילה על תנאי למשך 12 חודשים, וקנס בסך של 1,500ש"ח לפירעון בשלושה תשלומים.

עיקרי גזר דינו של בית משפט קמא

3.         בית משפט קמא פתח גזר דינו בעובדת הודאתו של המערער במעשיו, קרי: המערער ידע שהוא נהג בזמן פסילה. המערער טען, כי היה מקום למנות תקופת הפסילה מיום 23.4.07 ועד יום 23.7.07. במצב דברים זה, לטענתו, דובר בעבירה של "היסח דעת", שכן הוא סבר שעונש הפסילה אשר הושת עליו כבר הסתיים. בית המשפט דחה הטענה בקובעו, כי העבירה בוצעה עוד לפני תום תקופת הפסילה, גם לאור תחשיביו של המערער. עוד קבע בית המשפט, כי רישיונו של המערער כבר נשלל בעבר כך שהמערער ידע, כי היה עליו לגשת למשרד הרישוי ולקבל רישיון חדש למען יוכל לשוב ולנהוג. במקרה דנן, לא יכול היה המערער לחדש רישיונו מאחר שפקע כבר ביום 7.5.06 והוא קיבל רישיון זמני אך ביום 18.10.06, כחמישה חודשים לאחר מכן, וכל זאת בשל קנסות שהוטלו עליו בענייני תעבורה, אשר לא שולמו על ידו במשך השנים. בית המשפט קבע, לעניין זה, כי המערער נהג למעשה כשרישיונו אינו בתוקף אך לא הרשיעו בעבירה זו בשל היעדר פרטים בנדון בכתב האישום (עמ' 3 לגזר הדין, ש' 8-10). 

בהמשכם של הדברים, התייחס בית המשפט גם לעברו התעבורתי של המערער, הכולל 46 עבירות - מתוכן 7 הרשעות בשל היעדר רישיון רכב בר תוקף, נהיגת רכב אשר הוטל עליו איסור שימוש בשל בעיות בטיחות ונהיגה ברכב שנמסרה לגביו הודעת השבתה (עבירה בגינה נדון, בין היתר, ל-21 ימי מאסר על תנאי באם יעבור עבירה של נהיגה בשעת פסילה, על ידי השופט ריבלין בתיק פ 11204/05).

על כן קבע בית המשפט, כי המערער אינו לוקח בחשבון שיקוליו הוראות החוק, המשטרה ובתי המשפט, כך שיש לגזור דינו בהתאם והשית עליו העונשים הנזכרים. 

טענות הצדדים לערעור

4.         ב"כ המערער טען, כי שגה בית משפט קמא עת החמיר בעונשו של המערער ובעיקר אמורים הדברים אל נוכח הודאתו של המערער במעשיו, העובדה שהביע חרטה בגינם והפיק הלקחים מהם. עוד ציין ב"כ המערער, כי מרשו הנו צעיר בשנים, נשוי ואב ל-3 ילדים. אשתו עקרת בית והוא המפרנס היחיד לבני ביתו כך שלמאסרו תהיינה השלכות חמורות, עליו ועל בני ביתו.

ב"כ המערער הפנה לתסקיר המבחן בעניינו, אשר המליץ על שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות. המלצה זו לא נתקבלה על ידי בית משפט קמא וב"כ המערער ביקש את ערכאת הערעור לקבלה או לחילופין, לקצר תקופת המאסר ולהורות על ריצוייה בעבודות שירות.

5.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. לדידו, המערער הוכיח כי הוראות בית המשפט אינן מרתיעות אותו ומשכך אין להקל בעונשו או לשנות רכיביו. עוד טען, כי המדובר בעונש סביר בנסיבות העניין, שהרי המערער נהג תחת פסילה ורכיב המאסר בפועל ראוי לעבירה מעין זו.

דיון

6.         עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבתיק מלמד, כי דין הערעור - להידחות.

המערער הוכיח באופן בוטה, כי הוראותיהן של רשויות החוק השונות - בין בתי המשפט ובין גופי האכיפה השונים - אינן בהכרח מעניינו, שהרי נהג ביודעו כי רישיונו נשלל וכי הוא פסול מעשות כן לאחר שלא נשא בתשלומי הקנסות, אשר הוטלו עליו עוד קודם לכן בשל עבירותיו הקודמות. טענותיו בדבר "היסח הדעת" (תוך סברה שתקופת הפסילה תמה) אינן הגיוניות, אינן רלבנטיות ומוטב היה אלמלא נטענו לכתחילה. גם חרב המאסר על תנאי, אשר הונפה על ראשו של המערער, לא הרתיעה אותו מביצועה של העבירה ומן הסיכון שבענישה בעטייה. בנסיבות אלה דומה, כי החרטה, אשר הביע המערער בשל ביצועה של העבירה, אינה כנה ונראה, כי המערער הצטער בפועל על העובדה שנתפס ונענש כאמור. איני מקל ראש בנסיבותיו האישיות של המערער, ככל שנוגע הדבר לשאלת עונשו, ברם היה על המערער להעמידן לנגד עיניו בטרם ביצע העבירה ביודעו, כי הקרובים והיקרים לו ייפגעו ממעשיו הוא. משלא עשה כן, אין לו להלין כעת - אלא על עצמו בלבד.

אשר על כן, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בנדון ואין מקום לאמץ המלצתו של שירות המבחן, שהרי בית המשפט אינו מחויב לעשות כן ובפרט כאשר ההמלצה הספציפית אינה ראויה בנסיבות ענייננו.

7.         סיכומם של דברים - הערעור נדחה בזאת.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 1.6.08 בשעה 09:00 בתחנת המשטרה שבמגרש הרוסים בירושלים.

הקנס, אשר הושת על המערער, ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים, כאשר הראשון ישולם ביום 1.6.08 והאחרים ישולמו בכל 1 לחודש שלאחריו. לא ישלם המערער אחד התשלומים - תועמד יתרת הקנס לפירעון מיידי. 

ניתן היום, כ"ו בניסן תשס"ח (1 במאי 2008), בהיעדר.